הפחד משינוי

למה אנשים מוותרים לעצמם? למה בני האדם מוצאים כל כך הרבה סיבות לא לעשות שינוי? למה בני האדם מעדיפים לסבול יותר מאשר לפגוש את עצמם? למה בני האדם מקבלים את החיים כמובן מאליו?

אם הייתי אומרת למישהו שחייו מסתיימים תוך שנה, אני בטוחה שהיה חי את חייו אחרת, למה ברור לנו שנחייה גם מחר?

מרוב שאנחנו מתים מפחד מהמוות אנחנו מתעלמים מהאפשרות לקיומו של המוות, כאשר נקבל את קיומו נוכל באמת לחיות!

האדם צריך להגיע לסף הסבל שלו ולהתרחק מפנימיותו ומהקשר אל נשמתו עד שזה מתחיל לכאוב מספיק, עד שאי אפשר להתעלם יותר ולהדחיק את הכאב, עד שיש זעקה שמבקשת עזרה, עד שאגו שמוכן לשבת בצד, כי לרגע וויתרו עליו, כשמגיע רגע כזה, זוהי הזדמנות לעצור, לשאול, לאפשר לעצמי להיות בחוסר ידיעה מוחלט, פשוט לקבל את זה שזה המצב שלי כעת.

בכל תהליך של צמיחה יש כאב, אבל הסבל שבא איתו, זה כבר מהפרשנות שלנו, אנו חייבים לפרש, חייבים לדעת, גם אם אנחנו לא יודעים רק כדי להשקיט את האגו.

על האדם לשחרר את הרצון לדעת, ברגעים של שינוי עמוק ומהותי, חייב להיות שלב של חוסר ידיעה.

כאשר אנו מתנגדים לו, אנו מחזיקים את המצב הזה בשבי וכך, במקום לחלוף הוא ממשיך להתקיים בתוכינו ואנו מתנגדים לשינוי, כמו אישה שכורעת ללדת, אך סוגרת את רגליה מהפחד של מה עומד לקרות לה, הלידה הופכת לקשה, ארוכה מאוד ובלתי נסבלת, בימים אלו אפשר לקצר לה את הדרך ולפתור אותה מההתמודדות ופשוט לפתוח את הבטן, גם במסע הרוחני ניתן לכאורה לקצר את הדרך, אך המשמעות היא שאנו ממשיכים לחיות כאשר עיניינו עדיין עצומות, כיוון שלא אנחנו אלה שחווינו, לא התמודדנו עם השינוי שהזמנו אל חיינו. ואל תהיו קשים עם עצמכם אם זה קרה לכם. וכמובן חשוב לאמר שיש גם מקרים יוצאים מן הכלל והדוגמאות הן כלליות.

ויש חדשות טובות… בחיים, שלא כמו לידה, יש לנו ברירה ואפשר להתחרט, אפשר לחכות לסיבוב הבא, אולי הזדמנות נוספת, אולי לסבל גדול יותר, שיכול להגיע בצורה של הפסד, פיטורין, גירושין, מחלה או אובדן או אולי, לא עלינו:) נעשה את השינוי בחיים הבאים.

הפכנו למכורים, מכורים למחשב, מכורים לנייד, לפייסבוק, לכל מה שמחוץ לנו, העיקר לא להתמודד. המעבר בין הבחוץ לבפנים היום הוא כמעט בלתי אפשרי, אך נדרש רצון כנה ועמוק לחצות את עולם האשלייה.

בכדי להפסיק לשקר לעצמי, נדרשת כנות עצמית, להגיד לעצמי הכל, גם אם אני אגלה שאני לכאורה אדם קנאי ופחדן, עלי להביט בזה ולראות את זה, כדי שאוכל לחצות את זה ולגלות איך אני לא מאמין יותר לאמונות האלו שיושבות עמוק בתוכי במקומות הלא מודעים החשוכים ומנהלות את חיי.

מי האויב מספר אחד שלנו? האגו, הוא מנהל לנו את החיים על פי התנסויות העבר, על פי מידע שתוכנת לתוכינו מרגע התהוותינו וכל חיינו. מה שחשבו עלינו הדמויות הסמכותיות בחיינו, הטביע את הזהות שלבשנו. התנסויות מסויימות שבתור ילדים עשינו ללא פחד התחלפו בספק וחוסר אמון עצמי, רק מכיוון שניסיון העבר לא היה כפי שציפינו. נתון מדהים שגילו במחקרים הוא ש 90% מהתת מודע שלנו נקלט בחוויות שלנו עד גיל 6 ואלו מנהלות את חיינו. אך אל דאגה ישנן דרכים רבות להשתחרר מכבלי התת מודע.

בואו נחזור אל האגו, אנו לא יכולים לחיות ללא אגו בעולם זה, כיוון שהאגו הוא זה המאפשר לנו לתקשר האחד עם השני מהרמה הבסיסית ביותר. ברגע שנשתחרר לחלוטין מהאגו נעזוב את הגוף או נחייה בבידוד ללא צורך בתקשורת, כיוון, שכשיש חופש פנימי מהאגו, ישנה חוויה של מלאות בה אין צורך בדבר חיצוני. בחוויה מסוג זה אנו לומדים להכיר את העצמי האמיתי מעבר לעולם האשלייה ומעבר לסיפור אליו נולדנו ואיתו אנו מזדהים לרב כל חיינו, בחוויה זו ישנה יציאה מכבלי האגו.

אנו זקוקים ללמוד כיצד בחיי היומיום אנו חיים בעולם האשלייה ומאידך זוכרים שהוא רק חלק קטן מהעולם הקיים. על פי עולם הקבלה נאמר כי עולם האשלייה הינו אחוז אחד מהעולם הקיים וישנם 99 האחוזים הנוספים שהם עולם הרוח. אנו נולדים לתוך עולם האשלייה מאמינים כי זהו העולם הקיים ושוכחים את הימצאות הנשמה בתוכינו ואת המסע שלה הביתה. לרוב, ביום בו אנו מגיעים לשיא סבל כלשהו, הפסדים גדולים, כישלון, מחלה, אבדה, האגו מתרסק ורק אז אנו מתוך הכאב מוכנים להביט פנימה כי האגו לא פועל על מנת להסיח את דעתינו, ברגעים אלו אנו לא חווים התעלות כפי שסיפרו לנו, אנו חוווים כאב גדול בתחילה, כאב של געגוע, כאב של מוות של חלקים בתוכינו שאנו מוכנים לשחרר, כאב שרוצה לגשר על הפער העצום שנוצר בתוכינו, שמוכן לעשות הכול ולשחרר את הידיעה שלנו שאנו יודעים מה טוב לנו, אנו מוכנים להביט באמת ולהגיד – אני לא יודע.

ברגע הזה, ניתנת לנו הזדמנות, ללכת עם הקול הפנימי לחוויה בה אין לנו אגו , גם אם החוויה שלנו היא לא חוויה המשוחררת לגמרי מאגו,

אנו בחוויה כזו משתנים ומתפתחים משמעותית. נשמה שמייצרת מקרה כזה, היא נשמה מתעוררת שהגיעה זמנה להתפתח והיא מתקשרת עם האדם בדרכה זו על מנת לעזור לו לצאת מן החושך אל האור.

עד כמה אתה מוכן להקריב, האם תוותר על האמונות שלך, על מי שאתה חושב שאתה? על התדמית? על עולם האשלייה שבנית והשקעת בו את כל חייך? על התואר והתפקיד? על הנוחות? על הסובבים אותך? על המשפחה שלך? עד איפה אתה מוכן ללכת?

בדפי ההיסטוריה, אנו מגלים כי מעטים הם אלו שהיו מוכנים לוותר על עצמם, אברהם אבינו היה אחד מהם, קול אלוהים נגלה אליו ואמר לו להקריב את בנו, אברהם עם כל הכאב וויתר על בנו למען המקור שלו, אך זכרו כי הסיפור גם מגלה לנו, כי כאשר נעשה שחרור אמיתי טוטאלי ושאברהם היה מוכן לוותר על חלק מעצמו, הוא קיבל אותו חזרה ועוד הרבה יותר מזה, את עצמו האמיתי, את פנימיותו העמוקה ביותר שהייתה בהתמסרות אל האחד!

לא כל אחד יילך בדרך זו, אך נוכל ללמוד כי עלינו להקשיב לקולנו הפנימי, אך כיצד נדע שזהו לא האגו? האגו הוא מאוד מתוחכם ולמד להתחפש לכל מה שאנו "רוצים" להיות, כאשר אנו "רוצים" משהו זהו האגו שרוצה והאגו שקופץ על הרצון הזה ומשתמש בו נגדינו, כיוון שישנו פער בין המקום בו אנו נימצאים למקום בו היינו רוצים להיות כאשר אני רוצה משהו אני עובד קשה עבורו וכאשר אני משיג אותו אני מפחד לאבד אותו וכך אני מייצר לעצמי מעין כלא שבו אינני חופשי לבחור כל רגע מחדש מי אני.

האגו יכול להתחפש לאדם שנמצא כל הזמן בנתינה, או אדם רוחני, או אדם לא מתחשב,  כל פרשנות שאיתה אנו מזדהים הינה האגו, אם נלמד לשחרר את הפרשנויות בכל רגע ונלמד להתבונן מה מניע אותנו בכנות וללא פחד, נוכל לנצח את האויב מספר אחד שלנו.

אולי הנתינה שלנו לא מאוזנת? על מה היא מכפה? אולי אני אגלה בסוף כי אינה נתינה מהמקום הנכון, כלומר היא נתינה מתוך חוסר, חוסר בטחון, חוסר הערכה עצמית וכו'… האם אני מוכן לכנות אמיתית עם עצמי?

כמה שתביטו אל האמת בפנים תוכלו לרפא את פצעי העבר ולהשתחרר מהם, הרצון של האגו להיות אהובים ומושלמים עבור החברה, הוא זה המעוור אותנו וגורם לנו לסבל ולניפרדות, ניפרדות מהבריאה, ניפרדות מהטבע, ניפרדות ממי שיצר אותנו. האגו הוא זה האומר שאין דבר כזה אלוהים, אותו אחד הנימצא בכל נימצא גם בתוכינו, שאנו חווים זאת אנו לא מפרידים את עצמינו ממנו, כי אין מי שיפריד בחוויית האחד, אבל האגו מפחד מחוויה זו, כי שם הוא לא קיים!

כאשר נלמד כי אנו לא חייבים להיות שום דבר, אנשים לא יצטרכו ללכת ללמוד שנים של תארים כדי להגיד אני סטודנט, כי הם מפחדים להישאר במקום בו לא ידעו מה לענות על מי הם ומה מעמדם בעולם האשלייה. ובסוף שנים אילו, רובם לא הולכים בדרך בה למדו וחלק מאלו ההולכים לא אוהבים את מה שהם עושים, אך עושים זאת כי הם כבר למדו או כי החברה מצפה מהם. כמובן שישנם גם אנשים שרוצים ללמוד מתוך אמת פנימית, אבל זה כבר סיפור אחר…

מה גורם לאדם ללמוד משהו שהוא לא אוהב? הוא רוצה להרגיש שהוא שווה, החברה טיפחה לו את האגו מספיק כדי שירגיש שאינו שווה, וכך יעשה פעולות שיגרמו לו לחשוב שרק על ידי עשייתם הוא יהיה שווה, שווה בעיני החברה ובעיני עצמו, אך עצוב למדי, זה לא פותר את הבעיה, הוא מחפש פיתרון נוסף, עדיין ישנה ריקנות וחוסר שובע, הוא מחפש יותר כסף, מין, כוח, תפקיד רם יותר, בית גדול יותר, אך דבר חיצוני לא פותר לו את כאב הניפרדות הוא רק הופך להיות עבד לעולם שקרי זה.

האגו מנסה לגנוב עוד זמן, וכמה שהזמן עובר הוא מתחזק, הוא מחייב אותו לעבוד קשה יותר כיוון שרכושו גדל וכעת אין לו זמן לדברים היפים והאמיתיים בחיים, אילו שיקרבו אותו אל עצמו, אהבה, ילדים, טבע, התבוננות, מוסיקה, אמנות…. אילו התרחקו מחייו.

לאגו אסטרטגיה בה הוא תמיד מראה לך במה אתה טוב, מה אתה כן עושה נכון וכך אינו מאפשר לך להביט על המקומות שבהם אתה לא משקיע , עליהם עליך להתבונן! אלו המקומות שיאפשרו לך להתפתח, תמצא את המקומות בהם אתה לא!

אך אל תשקע לתוכם, אל תייסר את עצמך ואל תחייה ברגשות אשם, זהו שוב האגו המתוחכם, הוא מלמד אותנו להיות עירניים להווה כל הזמן, לבדוק בכל רגע נתון אם החלטות העבר שלנו, גם אם הם היו לפני שעה, עדיין רלבנטיות. האגו מחפש נוחות, כאשר נוח לנו מדי, אנו עלולים להישאר תקועים ולהפסיק להתפתח, אין לנו מוטיבציה ליצור, לבטא את הייחודיות שלנו, הנוחות היא אכן האויב שלנו, היא גורמת לנו לאשלייה שהכל בסדר, אבל זה רק חיצוני, אבל לרגע אחד בו אני לבד ובשקט, אם אני מסוגל למצוא רגע כזה ולהיות בו, האם שם אני מאושר? וכיצד אדע שהאושר הזה הוא לא תרגיל של האגו המתוחכם? אדע זאת כי זה לא יהיה תלוי בדבר מחוץ לי ומאידך המציאות בחוץ תבטא בשלב מסויים את השלמות הזאת. לא יכול להיות אדם חופשי מהאגו שאינו מסופק מהעשייה שלו. אך יכול להיות אדם שמסופק מהעשייה שלו אך האגו עדיין מנהל אותו. ישנה דרך לזהות את האגו והיא על ידי אדם אשר חווה חופש מהאגו ולכן הוא יכול לזהות אותו.

האגו הוא לא רע, הוא במהותו בא על מנת לתת לנו כלי על מנת לתקשר בעולם החומר, ללא האגו לא היינו מצליחים לדבר האחד עם השני, לא היינו מצליחים למצוא בתוכנו מוטיבציה לעשות. אנחנו יכולים ללמוד לפעול בעולם הזה עם אגו שלא מנהל אותנו , אלא, אנחנו מתנהלים איתו ויכולים להגיע לחופש מהסבל.

האם אי פעם היתה לכם הזדמנות לשינוי ודחיתם? לכל אחד מאיתנו ישנן הזדמנויות לסיים את הכאב שלנו ובכך עבור אחרים, ולהביא אור לעולם.

כמה פעמים הסתכלנו לאחור ואמרנו: מדוע עשיתי זאת? וישנו כעס על עצמינו, אך זהו מפני שמסך אפל טישטש את ראייתנו ולא יכולנו לראות את המציאות האמיתית באותו רגע.

אבל רק מפני שהחמצנו הזדמנויות בעבר אין פירושו שהחיים לא מאפשרים לנו שוב ושוב הזדמנויות

הבשורות הטובות הן שיש לנו הכוח לשנות הכל! דברים לא חייבים להישאר באותו מצב. אבל אם אנו רוצים שדברים ישתנו, אנו חייבים להיות מוכנים לשינוי, מוכנים להשתנות. עלינו להתחייב להפסיק להחמיץ את ההזדמנויות, ולהתחיל לתפוס אותן.

אנו יכולים לצאת מאזור הנוחות שלנו, ולהתחיל היום!

שנו את המודעות שלכם, ופעולותיכם תבואנה בעקבות השינוי הזה.

שנו את פעולותיכם, ושנו את גורלכם.

במקום להרגיש כל הזמן מתוסכלים וקורבנות של קשיי החיים, אנו יכולים להחליט להיפתח ולשנות את המודעות שלנו. אנו יכולים להפסיק לראות קשיים כמחסומים בדרך ולהתחיל לראות אותם כאתגר ואפשרות ליצור קשר עם עצמיותינו הגבוהה. אנו יכולים להתחיל להתמודד עם הקשיים שלנו בראש מורם במקום להתחבא.

הדרך אותה מצאתי העוקפת את האגו היא המוסיקה, היא מצליחה לחדור אלינו למקומות הכי עמוקים, כיוון שהיא חוצה את המחשבה ואת הפרשנויות, על ידי שימוש מודע בצלילים אנו יכולים להיות בקשר עם החלקים העמוקים ביותר שלנו ולחוות ריפוי ואחדות לו אנו משתוקקים.

באהבה ותמיכה אם אתם מרגישים, כי המידע הזה מושך אתכם ואתם רוצים לדעת עוד, ולהבין עוד הכנסו לאתר לקרוא על האירועים הקרובים שלנו.

ו׳איט פדר

מנטורית רוחנית בינלאומית מומחית בריפוי בצלילית ותדרים.

מפתחת שיטת הריפוי בקול וקערות הקריסטל (היזכרות- סאונד קריסטל הילינג), אותה היא מלמדת ברחבי העולם.

יוצרת מוזיקה לריפוי ומורידה מידע בשירה קוואנטית. מורה ותיקה ומוכרת להתפתחות רוחנית נשמתית.

מייסדת ובעלת האקדמיה הבינ״ל להיזכרות- אלכימיה בצלילים ושחרור מקארמה