חיפוש
  • White Feather

הפחד משינוי

עודכן ב: 18 מרץ 2020

למה אנשים מוותרים לעצמם? למה בני האדם מוצאים כל כך הרבה סיבות לא לעשות שינוי? למה בני האדם מעדיפים לסבול יותר מאשר לפגוש את עצמם? למה בני האדם מקבלים את החיים כמובן מאליו?

אם הייתי אומרת למישהו שחייו מסתיימים תוך שנה, אני בטוחה שהיה חי את חייו אחרת, למה ברור לנו שנחייה גם מחר?

מרוב שאנחנו מתים מפחד מהמוות אנחנו מתעלמים מהאפשרות לקיומו של המוות, כאשר נקבל את קיומו נוכל באמת לחיות!

האדם צריך להגיע לסף הסבל שלו ולהתרחק מפנימיותו ומהקשר אל נשמתו עד שזה מתחיל לכאוב מספיק, עד שאי אפשר להתעלם יותר ולהדחיק את הכאב, עד שיש זעקה שמבקשת עזרה, עד שאגו שמוכן לשבת בצד, כי לרגע וויתרו עליו, כשמגיע רגע כזה, זוהי הזדמנות לעצור, לשאול, לאפשר לעצמי להיות בחוסר ידיעה מוחלט, פשוט לקבל את זה שזה המצב שלי כעת.

בכל תהליך של צמיחה יש כאב, אבל הסבל שבא איתו, זה כבר מהפרשנות שלנו, אנו חייבים לפרש, חייבים לדעת, גם אם אנחנו לא יודעים רק כדי להשקיט את האגו.

על האדם לשחרר את הרצון לדעת, ברגעים של שינוי עמוק ומהותי, חייב להיות שלב של חוסר ידיעה.

כאשר אנו מתנגדים לו, אנו מחזיקים את המצב הזה בשבי וכך, במקום לחלוף הוא ממשיך להתקיים בתוכינו ואנו מתנגדים לשינוי, כמו אישה שכורעת ללדת, אך סוגרת את רגליה מהפחד של מה עומד לקרות לה, הלידה הופכת לקשה, ארוכה מאוד ובלתי נסבלת, בימים אלו אפשר לקצר לה את הדרך ולפתור אותה מההתמודדות ופשוט לפתוח את הבטן, גם במסע הרוחני ניתן לכאורה לקצר את הדרך, אך המשמעות היא שאנו ממשיכים לחיות כאשר עיניינו עדיין עצומות, כיוון שלא אנחנו אלה שחווינו, לא התמודדנו עם השינוי שהזמנו אל חיינו. ואל תהיו קשים עם עצמכם אם זה קרה לכם. וכמובן חשוב לאמר שיש גם מקרים יוצאים מן הכלל והדוגמאות הן כלליות.

ויש חדשות טובות… בחיים, שלא כמו לידה, יש לנו ברירה ואפשר להתחרט, אפשר לחכות לסיבוב הבא, אולי הזדמנות נוספת, אולי לסבל גדול יותר, שיכול להגיע בצורה של הפסד, פיטורין, גירושין, מחלה או אובדן או אולי, לא עלינו:) נעשה את השינוי בחיים הבאים.

הפכנו למכורים, מכורים למחשב, מכורים לנייד, לפייסבוק, לכל מה שמחוץ לנו, העיקר לא להתמודד. המעבר בין הבחוץ לבפנים היום הוא כמעט בלתי אפשרי, אך נדרש רצון כנה ועמוק לחצות את עולם האשלייה.

בכדי להפסיק לשקר לעצמי, נדרשת כנות עצמית, להגיד לעצמי הכל, גם אם אני אגלה שאני לכאורה אדם קנאי ופחדן, עלי להביט בזה ולראות את זה, כדי שאוכל לחצות את זה ולגלות איך אני לא מאמין יותר לאמונות האלו שיושבות עמוק בתוכי במקומות הלא מודעים החשוכים ומנהלות את חיי.

מי האויב מספר אחד שלנו? האגו, הוא מנהל לנו את החיים על פי התנסויות העבר, על פי מידע שתוכנת לתוכינו מרגע התהוותינו וכל חיינו. מה שחשבו עלינו הדמויות הסמכותיות בחיינו, הטביע את הזהות שלבשנו. התנסויות מסויימות שבתור ילדים עשינו ללא פחד התחלפו בספק וחוסר אמון עצמי, רק מכיוון שניסיון העבר לא היה כפי שציפינו. נתון מדהים שגילו במחקרים הוא ש 90% מהתת מודע שלנו נקלט בחוויות שלנו עד גיל 6 ואלו מנהלות את חיינו. אך אל דאגה ישנן דרכים רבות להשתחרר מכבלי התת מודע.

בואו נחזור אל האגו, אנו לא יכולים לחיות ללא אגו בעולם זה, כיוון שהאגו הוא זה המאפשר לנו לתקשר האחד עם השני מהרמה הבסיסית ביותר. ברגע שנשתחרר לחלוטין מהאגו נעזוב את הגוף או נחייה בבידוד ללא צורך בתקשורת, כיוון, שכשיש חופש פנימי מהאגו, ישנה חוויה של מלאות בה אין צורך בדבר חיצוני. בחוויה מסוג זה אנו לומדים להכיר את העצמי האמיתי מעבר לעולם האשלייה ומעבר לסיפור אליו נולדנו ואיתו אנו מזדהים לרב כל חיינו, בחוויה זו ישנה יציאה מכבלי האגו.

אנו זקוקים ללמוד כיצד בחיי היומיום אנו חיים בעולם האשלייה ומאידך זוכרים שהוא רק חלק קטן מהעולם הקיים. על פי עולם הקבלה נאמר כי עולם האשלייה הינו אחוז אחד מהעולם הקיים וישנם 99 האחוזים הנוספים שהם עולם הרוח. אנו נולדים לתוך עולם האשלייה מאמינים כי זהו העולם הקיים ושוכחים את הימצאות הנשמה בתוכינו ואת המסע שלה הביתה. לרוב, ביום בו אנו מגיעים לשיא סבל כלשהו, הפסדים גדולים, כישלון, מחלה, אבדה, האגו מתרסק ורק אז אנו מתוך הכאב מוכנים להביט פנימה כי האגו לא פועל על מנת להסיח את דעתינו, ברגעים אלו אנו לא חווים התעלות כפי שסיפרו לנו, אנו חוווים כאב גדול בתחילה, כאב של געגוע, כאב של מוות של חלקים בתוכינו שאנו מוכנים לשחרר, כאב שרוצה לגשר על הפער העצום שנוצר בתוכינו, שמוכן לעשות הכול ולשחרר את הידיעה שלנו שאנו יודעים מה טוב לנו, אנו מוכנים להביט באמת ולהגיד – אני לא יודע.

ברגע הזה, ניתנת לנו הזדמנות, ללכת עם הקול הפנימי לחוויה בה אין לנו אגו , גם אם החוויה שלנו היא לא חוויה המשוחררת לגמרי מאגו,

אנו בחוויה כזו משתנים ומתפתחים משמעותית. נשמה שמייצרת מקרה כזה, היא נשמה מתעוררת שהגיעה זמנה להתפתח