בשנת 2000 כחלק מהמשימה שלי כאן, נבחרתי להביא לעולם את סגול- הפסטיבל הרוחני הראשון בישראל, שהפך להיות מותג,
אירח עשרות אלפי אנשים ופתח את עולם הרוח בישראל למימדים חדשים.
עשרות מרכזים , בתי ספר, תלמידים חדשים ומורים שנולדו בעקבות סגול המשיכו להפיץ את הבשורה…
 

את פסטיבל סגול הפקתי ביחד עם אורי, בן זוגי, במשך 11 שנה, פעמיים בשנה, כלומר 21 פסטיבלים מדהימים ,

ב- 2008 סגול נבחר לייצג את ישראל ע"י הסוכנות היהודית בארה"ב לכבוד 60 שנה למדינה בתחום התרבות

(לצד שטראוס עלית בתחום התעשייה ומכון וייצמן במדע).

 

היום בדיעבד, אני יודעת כי סגול היה החניכה שלי למה שאני עושה היום.
את חווית עוצמת הקול הראשונה שלי חוויתי לפני כ- 20 שנה בריינבואו,

במעגל של מעל 1000 איש מחזיקים ידיים ביער יתיר ושרים אום,

אחרי מספר שנים כשהקמתי את סגול, דאגתי ליצור טקס פתיחה וסיום בכל פסטיבל בו השתתפו

מעל 3000 איש , שרים אום עם כוונה לריפוי האדמה ולשלום פנימי וחיצוני.
 

הפגישה השנייה שלי עם הקול היתה בשנת 2000 ,

בתוך סוו'טלודג'- טקס אינדיאני עתיק אותו חוויתי במשך חצי שנה כל שבועיים,

בתוך הסוו'ט גיליתי את הקול שלי ברובד נוסף,

אותם רגעים של שירה היו עבורי רגעי היזכרות וחסד של חיבור לאחד,

רגעים אילו שנצרבו בתודעתי ובכל תא בגופי ומהדהדים בתוכי עד היום.

​

בהמשך המסע החדש שלי, יצרתי, בהשראת הסוו'טלודג' האינדיאני,

טקס אינדיאני המותאם לתדרים החדשים של היום והישיבה בו היא בתוך מים ולא על האדמה,

קראתי לו ווישדום- דום החוכמה - על שם תנשמת לבנה שמלווה אותי – אבל זה כבר סיפור אחר…

לאחר 11 שנות הפקת סגול, הגעתי לרגע מבורך בו רגעי הסבל גברו על רגעי ההנאה

והחלטתי לצאת למסע פנימה,

חוויתי משבר גדול, בו הפסדתי כמעט את כל מה שבנינו במשך עשור…

הסבל היה כל כך גדול והיאוש… הנשימה התקצרה … והבנתי שאין לי יותר לאן לפנות,

במשך שבוע הגיע אליי עורב בכל יום בשעה 7 בבוקר בדיוק ודפק לי על החלון,

חשבתי בהתחלה שהוא מביט על בבואתו ותוקף אותה,

אך, כשהחלטתי,בעקבות המצב שבו הייתי, לצאת ולהתבודד בבית האדמה בחלק האחורי במשק שלנו,

העורב הגיע גם לשם ודפק על החלון של בית האדמה בכל בוקר, מבקש "להעיר" אותי משנתי.

 

כשהחלטתי לצאת להתבודד, חיפשתי מקומות רחוקים ולבסוף הבנתי כי כמו האלכימאי , המקום נימצא מאחורי ביתי

ולכן, הכנתי תיק קטן עם : יומן ועט, קצת אוכל
ויצרתי לי מרחב שבו יכולתי להתבודד מכל אדם,
טלפונים ,טלוויזיה, מחשב וכו…

במסע הזה הייתי בניתוק מוחלט מהבחוץ למשך שלושה שבועות ובו קיבלתי הדרכה מדוייקת לתהליך של שחרור הזהות שלי,

תהליך זה נמשך עוד כחודשיים בהם נפגשתי עם מעט מאוד אנשים כמו משפחתי הקרובה.

אילו היו ימים בהם לא הצלחתי להיות בתקשורת עם אנשים, כיוון שראיתי כל הזמן את העולם שמעבר לאשלייה …
וחוויה זו היתה לא פשוטה להכלה.
 

בתקופה זו של שלושה חודשים, חוויתי שחרור של כל החלקים שהיו בתוכי, אמונות, פחדים, דפוסים

וגם שחרור העשייה שהייתה לי ,של פסטיבל סגול שהיה חלק מאוד מרכזי מהתדמית שיצרתי ,

השחרור המלא כלל גם את כל האהובים עליי,

בחווית המוות לא משחררים חלק, משחררים הכל,
זו היתה חווית מוות פנימי ולידה מחדש לתוך חיים חדשים בשמי החדש,

חוויתי הוויה מלאה ללא פירושי המחשבה.

רגעי הווה וחסד אילו הם שאיפשרו לריפוי בתוכי להתרחש בכל רגע,

כיוון שלא היו בי התנגדויות, אותם אני מזהה היום כתדרים דחוסים החוסמים
ואינם מאפשרים מעבר לתדרי הרוח

לחדור דרכם לריפוי ולחווית הנוכחות האחת הקיימת בנו בזמן הווה.
 

באותם ימים קולי נגלה לי שוב, ממעמקי שפת נישמתי, ליווה אותי וריפא אותי ועזר לי להתחבר שוב אל האדמה,

אל עולם העשייה, אך ממקום אחר שלא היה מוכר לי,
מקום בו אין מאמץ, בו הנשימה ממלאה את הריאות במלואן,

בו החיוך אמיתי, בו האהבה היא כל מה שקיים.

​

צירופי המקרים היו רבים וקסומים, באותם ימים התקיימו סדנאות ותהליכים רוחניים בכפר סגול, הבית שלי,

אחד המנחים השאיר קערת קריסטל לאיש שלי, אורי, היא ישבה לה בצד מחכה בסבלנות שאגש אליה,

לאט , לאט ובכבוד נוצר מפגש מפגש ונולדה אהבה.
 

לאחר מפגש נוסף עם בחורה איטלקיה ומיוחדת בשם נאידה שניגנה על קערות קריסטל,

ממקום מאוד מדוייק, שגרם לי לשיר ולהדהד עם קערותיה, גיליתי את חווית ההידהוד המשותף 
שלי עם הקערה, התחושב הייתה שאני גולשת על גל קול שמוביל אותי עמוק יותר אל עצמי.
 

והתחלתי לנגן על הקערה שחיכתה לי ,לייצר קול ולהדהד איתה עד לכדי תדר זהה,

חוויה מרגשת ומרפאה, בה בעצם הבנתי שקולי הוא זה המרפא אותי ואת מי שמאזין לי,

עבורי קערות הקריסטל והקול שלי היו והינן הכלי הכי תומך שיכולתי לקבל אל חיי.
 

לאחר שנה של מסע פנימה עם עצמי, הרגשתי שזה הזמן לצאת אל העולם

ורכשתי סט של 7 קערות המכוונות למרכזים האנרגטיים בגוף ולתווים המוסיקליים המדוייקים,

יצאתי ללמוד כל מה שיכולתי על הקערות על השימוש בקול שלי , נסעתי ללמוד, תרגמתי ספרים ומאמרים,

יצרתי קשר עם המובילים בתחום בכל העולם, קיבלתי מידע מהמדריכים שלי,

חיפשתי מורים בעולם שמלמדים הכשרת מטפלים עם קערות הקריסטל, ולא מצאתי

כך הבנתי, כי אני הולכת לקבל את המידע, כיצד לעבוד עם הקערות, המשכתי לצאת להתבודדויות כל כמה זמן

והמידע המשיך לזרום אליי…
וזכיתי במתנה שנישמתי זיהתה כרפואת ההווה בעידן החדש, ריפוי תדרים וצלילים בתדר הקריסטל.

מתוך המקום הזה אני רוצה לפתוח צוהר לכל החפצים בכך,
אל הידע הרב שנחשפתי אליו ומאחלת לכמה שיותר אנשים להדהד אותו.

​

כיום אני חיה תדרים ונושמת את המוסיקה שמתוך נשמתי, זכיתי להנחות קבוצות ולטפל,

ללמד ולהרצות על ריפוי בקול ותדרים לאלפי אנשים בארץ ובעולם ,
בשנת 2011 הקמתי הרכב למוסיקה מרפאה,

הוצאתי דיסקים והבאתי לישראל בשנת 2012 לראשונה את יום הריפוי בקול העולמי,

כיום אני מנחה,מופיעה ומלמדת באקדמיה להיזכרות ברחבי הארץ והעולם.
 

רבים מרימים גבה כשושמעים את שמי , (כל חיי גרמתי לאנשים להרים גבה, ככה אני יודעת שהכל בסדר:)

בתהליך המוות של האגו אותו חוויתי שהשם שהיה לי כבר לא התאים לי
זו הרגשה שאי אפשר להסביר.
באותו היום שחוויתי את זה לראשונה,

הבנתי שהשם שלי כבר לא שלי, ובאחת המדיטציות , הגיע השם החדש- ו'איט פדר- נוצה לבנה,

מרב שהייתי בשוק, לא התייחסתי, זה המשיך לפקוד אותי במדיטציות, ואני סירבתי לקבל אותו ,

לא הבנתי למה באנגלית ולמה שם שאמאני,
שיתפתי חברה בהתלבטות שלי ונשארתי כך למשך שבועיים ללא שם,

יום אחד קיבלתי טלפון מחבר וותיק שלא ראיתי מעל שלוש שנים, שמו דב חולם והוא אינדיאני מהוואי וחבר יקר,

דב חולם הודיע לי כי הוא מגיע לביקור עוד יומיים, ההפתעה היתה עצומה,

ביום בו הוא הגיע לקחנו אותו לנגב חומוס (כמו ישראלים טובים) ,
בדרך החוצה, חברה שלי ,

אותה חברה ששיתפתי בהתלבטות ,
אמרה לי "את כל כך ו'איט" ואז זה היכה בי לראשונה, הבנה מעבר להיגיון,

פעם ראשונה שמישהו קרא לי בשמי החדש,
תחושת הידיעה היתה מעבר למחשבה ולהיגיון,

הסתובבתי לדב חולם ואמרתי לו "דב חולם יש לי שם חדש"  (אם לספר למישהו, אז בטח למישהו שקוראים לו דב חולם:)
מה? הוא שאל, "ו'איט פדר אמרתי- נוצה לבנה" ,

דב חולם הגיב בהתרגשות ובצמרמורות ,

וענה לי:
"לסבתא שלי שגידלה אותי ולימדה אותי כל מה שאני יודע על האינדיאנים קראו ו'איט פדר".

אז הבנתי כי זהו שמי גלגול החדש, ו'איט פדר, ויצאתי בשלמות למסע חיי החדשים.

​

לימים גילית את השם העברי של השם הזה, ויט, שנימצא בתורה

בפסוק 21 שזהו התאריך הלועזי בו נולדתי , כח בסיוון התאריך העברי

וביום הארוך בשנה בתאריך הלועזי 21/06

בנוסף, חזרו אליי זכרונותיי כשמאנית

לפני שנה קיבלתי מידע בו נאמר לי כי עשיית פסטיבל סגול היה החניכה שלי למה שאני עושה היום.

לאחר חווית ההיזכרות שלי לפני יותר מעשור, עברתי הרבה חוויות מרגשות,

אחת מהעוצמתיות בניהן הייתה לפני חמש שנים,

כשהשתתפתי בטקס מרגש בו, לראשונה קיבלתי מסר ברור מתוכי…

שלקח לי המון זמן להכיל…

​

הקול אמר לי- "בעבר החזקת את התדר הסגול "(להזכירכם ערכתי את פסטיבל סגול מעל 11 שנה- הפסטיבל הרוחני הראשון והגדול בארץ )

והקול המשיך- "והיום אנחנו נותנים לך את התדר הלבן…"  ואני שאלתי, מה? מה זה התדר הסגול ומה זה התדר הלבן?

לא היה לי מושג , אילו מושגים שהיו לי חדשים, לא ידעתי שיש דבר כזה ,

מסתבר שיש את להבות הבריאה ולהן צבעים ומאסטרים האחראים עליהם במימדים אחרים…(זה כבר לסיפור אחר…)

בגדול חזרתי הביתה מנסה לשכוח ממה ששמעתי… שלא יאשפזו אותי…:)

בבוקר ביקשתי לקבל תשובה שאהיה בטוחה שאני לא מדמיינת, ביקשתי סימן ….

​

ולהפתעתי הקול ענה לי- " כשהחזקת בתדר הסגול קראו לך לילך, היום שמך ו'איט ואת מחזיקה בתדר הלבן" ,

חייכתי לעצמי …באמת ניסתרות הן דרכי הבריאה…לא מבינה מה זה אומר… מתרחבת ומכילה…

מכינה את הכלי שלי לתדר החדש שיורד אלינו…ומאז הדרך מתגלה לי כל יום עוד ועוד…

כיום אני מורידה את התדר הזה,
תדר ההיזכרות של האור הלבן הקוסמי, דרך השירה שלי,
מחברת אנשים לתדר האישי שלהם
לעיגון מלא של הנשמה במימד זה .

​

אתם מוזמנים לטייל באתר שלנו ולקרוא על האירועים הקרובים ומה הצעד הבא שלכם בעולם הריפוי בתדרים וצלילים.

אם הלב שלכם מרגיש שהתדרים והצלילים הם שפתכם , כתבו לנו ונבדוק כיצד תוכלו להמשיך ולהתפתח איתנו

בברכת אום אה אום= אני רואה את האלוהי שבך

ויהי אור

ו'איט פדר